געגועים

אז בכדי להתנער מן האדישות שדבקה בנו על ציר הזמן במרוץ החיים, עלינו להוריד את המסכות ולהסיר את הכפפות (זו רק מליצה, כן?) ולברר אחת ולתמיד: על מה אנחנו בדיוק מתאבלים?

הרב אברהם יצחק

שיכור אחד נכנס למוזיאון עתיק, התנדנד מבוסם וניפץ אגרטל יקר. לקול הנפץ נזעק השומר, ומשהבחין בגודל הנזק קרא: "אתה לא נורמאלי, שברת אגרטל בן 900 שנה!!".  לשמע דבריו, הסתער עליו השיכור בחיבוקים ונשיקות וקרא: "אתה לא יודע איך הרגעת אותי, אני כבר חשבתי שזה היה אגרטל חדש"…

* * *

אין ספק שמראה בית המקדש השרוף, המתנוסס על כריכת ספר הקינות, מפנה כלפינו מעין ביקורת סמויה: תראה מה קרה, ואתה עדיין אדיש?! כבר 1,952 שנה (שנת תש"פ) אנו אבלים על בית המקדש שנחרב, ומשום מה עינינו כמעט יבשה כאילו מדובר באיזה מוצר שנקנה זה עתה ממקס-סטוק, ואיכשהו נשבר בדרך הביתה…

אז בכדי להתנער מן האדישות שדבקה בנו על ציר הזמן במרוץ החיים, עלינו להוריד את המסכות ולהסיר את הכפפות (זו רק מליצה, כן?) ולברר אחת ולתמיד: על מה אנחנו בדיוק מתאבלים?

* * *

ובכן, לבטח יש שכבר ממלמלים לעצמם: נו, באמת… בית המקדש נחרב, ואתה שואל על מה האבל?!

אז לכל הסבורים שהאבל הוא רק על העצים והאבנים שנחרבו, תתפלאו, אבל כל בית כנסת הוא "בית מקדש מעט" (זוהר, פר' תרומה דף קסד:), ותודה לאל דורנו התברך מכל הדורות בבתי מקדש-מעט כה רבים, אז על מה יש להתאבל – שפעם היה לנו בית מקדש גדול ועכשיו נותר לנו רק קטן? נו, באמת…

מה גם, שמה שייחד את ירושלים משאר הערים ואת בית המקדש משאר בתי ירושלים, הייתה בעצם השכינה ששרתה בהם, והשכינה, כידוע, לא בטלה אף אחר החורבן; כלשון הרמב"ם (בית הבחירה ו, טז): "קדושת המקדש וירושלים מפני השכינה – ושכינה אינה בטלה!".

ומלבד זאת, בחורבן בניין המקדש הייתה זכות לא פחות מאשר פורענות. כך לימדנו אסף המשורר בזמרו על החורבן: "מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים" (תהלים עט, א).

"מזמור לאסף"?! אתם בטח שואלים. על חורבן המקדש צריך לבכות ולקונן, לא לשיר ולזמר?

שאלה מצוינת, ואותה כבר שאלו חז"ל (איכה רבה ד, יד), והרי לכם תשובתם: "משל למלך שעשה בית חופה לבנו, וסיידה וכיידה וציירה, ויצא בנו לתרבות רעה. מיד עלה המלך לחופה וקרע את הוילאות ושיבר את הקנים, ונטל פדגוג שלו (של הבן) איבוב של קנים (כלי זמר) והיה מזמר. אמרו לו: המלך הפך חופתו של בנו, ואתה יושב ומזמר?! אמר להם: מזמר אני שהפך חופתו של בנו, ולא שפך חמתו על בנו. כך אמרו לאסף: הקב"ה החריב היכל ומקדש, ואתה יושב ומזמר?! אמר להם: מזמר אני ששפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל".

נו, אז אסף שורר על חורבן מבנה המקדש, ואנו נתאבל עליו?! נראה שיש סיבה עמוקה יותר.

אם נדבר על ההשפעות שפסקו בעקבות חורבן המקדש, אם זה ברוחניות (עיין תוספות, ב"ב כא. ד"ה כי מציון) או בגשמיות (עיין שיר השירים רבה א, ב), נתקשה למצוא בכך סיבה מספקת לאבל העתיק, שכן מעולם לא הכרנו חיים עם בית מקדש – אז איך נצטער על חיים בלי בית מקדש?

אז, ריבונו של עולם, מישהו מוכן להסביר לי על מה הוא מתכונן להתאבל השנה, אם חלילה בית המקדש טרם ייבנה עד תשעה באב?

* * *

פוסק שולחן ערוך (אורח חיים, סי' א ס"ג): "ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש".

הקשה הרבי מקוצק זיע"א, וכי מי שאינו ירא שמים אינו צריך להצטער על חורבן בית המקדש? והשיב, שמי שהוא ירא שמים – יבכה על חורבן בית המקדש, אך מי שאינו ירא שמים – יבכה תחילה על חורבן עצמו…

בסערת אימת השואה, נמלט רבי יעקב גלינסקי זצ"ל עם כמה בחורים אל אחת העיירות, ושם השתכנו בבית הכנסת הראשון שמצאו, והדבר הראשון שעשו: פתחו גמרא והחלו ללמוד ברתחא.

בנובהרדוק נהגו אותם הבחורים ללמוד מוסר אחר לימוד הגמרא, וכך חפצו לנהוג גם עתה. לימוד המוסר בנובהרדוק לא היה עניין של מה בכך; שם למדו מוסר עם 'אש בעיניים', בשפתיים דולקות ובעיניים דומעות.

והנה, מיד כשהתחילו הבחורים ללמוד בספרי המוסר, נחרדו כל בעלי הבתים לעומתם ושאלו: "מה קרה? מי מת?"…

נו, לך תסביר להם עכשיו מה זה לימוד מוסר בסגנון נובהרדוקאי…

אמר להם אחד מבני החבורה: "הם מתאבלים על החורבן."

אהה, נחה דעתם. אבלות על החורבן מבינים הם.

היה שם פיקח אחד שביקש לתקן את דברי חברו, ואמר: "הם מתאבלים על חורבנם האישי…"

גם את זאת הבינו בעלי הבתים: נערים עקורים בעת מלחמה שאינם יודעים מה עלה בגורם הוריהם. אכן, זהו חורבן…

אך קצרה ידם מהבין, שהבחורים מצרים על חורבנם הרוחני האישי, על מידותיהם הרעות ועל ריחוקם מבורא העולם.

זהו בעצם כל עניין האבלות על החורבן.

חז"ל (ירושלמי, יומא א, א) אומרים: "כל דור שאינו נבנה (בית המקדש) בימיו – מעלים עליו כאילו הוא החריבו".

חז"ל לא תולים באשמתנו את חורבן המקדש השני שאירע בשנת 3,828 לבריאה, אלא את חורבן המקדש השלישי של שנת 5,780, שנת תש"פ, 2020 למניינם.

אתם מבינים? חז"ל בעצם עשו חשבון פשוט: אם בית המקדש עודנו בחורבנו, הוי אומר, שגם אם הוא היה נבנה – הוא שוב היה נחרב בעקבות מעשי הדור, כך שהתסריט של חורבן ירושלים בעצם היה חוזר על עצמו, ואולי אפילו עם סצנות מזעזעות יותר. לפיכך נותר המקדש בחורבנו, ואשמתנו בכך היא בעצם על שלא פעלנו דיו למען בניינו, שלא שיפרנו את מעשינו ולא תיקנו את קלקולינו.

אחיי ורעיי, אהוביי. הביטו וראו, "כל יום ויום קללתו מרובה משל חברו" (ילקוט שמעוני, פר' כי תבוא רמז תתקמ); "בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה" (דברים כח, סז). (די להזכיר את המילה "קורונה" כדי להבין את כוונת הפסוק…)

חושבני כי לכל הדעות כבר שבענו מהגלות המרה. די, התאכזבנו מספיק פעמים מהציפייה לגאולה, והפעם כולנו רוצים את זה "על באמת". רוצים משיח, נָאוּ!!

לשם כך, על כל אחד ואחת מאיתנו לערוך חשבון נפש אישי: במה אנו יכולים לפעול למען שיקום הריסות חורבננו המוסרי, ובכך בעצם נביא לשיקום חורבן מקדשנו במהרה.

נחוץ שקוטב עבודתנו ימוקד במישור של בין אדם לחברו: להרבות באהבת הזולת, בנתינה, בחסד, בהארת פנים, בהכלת השני גם (ובעיקר) אם דעותיו שונות משלי, וכמובן למחול על פגיעות, לסיים מחלוקות, לבקש סליחה ולרָצות את הנפגע. לזה בעצם קוראים "אהבת חינם", שהיא כידוע אבן הפינה של בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימנו, אמן.

נסיים באנקדוטה.

אחר השואה עלה רבי חיים שמואלביץ זצ"ל לקבל רחל אמנו, וליד מצבתה פרץ בבכי ואמר: "מאמע רחל, אבא שבשמים אמר לך "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה" (ירמיה לא, טו), אבל אני, הבן שלך חיים אומר לך: בבקשה, אל תפסיקי לבכות! תמשיכי לבכות עלינו, ילדייך הנאנקים ומתייסרים בייסורי הגלות. תבכי עלינו, שנזכה בקרוב לגאולה".

כולנו מצטרפים לתפילתו של רבי חיים שמואלביץ, ואומרים לרחל אמנו: אמא'לה, אל תפסיקי לבכות עלינו! תעתירי בעדנו שנזכה להיגאל – לא רק מהקורונה, אלא בעיקר מהגלות המרה.

ולך אבא'לה שבשמים נאמר: תפסיק אתה לבכות שביתך חרוב (עיין ברכות ג.), הלוא כולנו מייחלים שתבנה לנו את ביתך ותשרה בתוכנו את שכינתך –

מי מונע זאת ממך?

יש לכם שאלה?
כתבו לנו! 

מרכז פסגות תמיד בשבילך ! הרצאות, שאלות, לימוד והדרכה… בואו תתחבר למשפחה. לפרטים מלאו ונחזור:

איך אתם עם שידורים חיים?

גם בתקופה זו אנחנו משדרים לאפשר לכם גם מהבית להנות מהשיעורים המובחרים במרכז פסגות !